החלטה בתיק ה"פ 14-09

בפני בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט.

אין זו הפעם הראשונה שאני נדרש לדון בסכסוך בין הצדדים בנושא המקרקעין המצויים בתחום תכנית מתאר מספר 2620 ב.מ. 55 בגושים 6137, 6136, כחלק מהשכונה הידועה בשם                    "שכונת הארגזים" בתל אביב.

סכסוך זה נדון עוד קודם לכן בבית משפט השלום בת"א במסגרת ת.א 26860/01, 26863/01,                26864/01 אותו הגישו המבקשים דנן (להלן: "חכשורי") ומינהל מקרקעי ישראל נגד משפחת לוי - יוסף אילנה, אברהם, מאיר, רחמים (להלן: "משפחת לוי") - כולם מיוצגים ע"י עו"ד י. הוס, עורך הדין המייצג את המשיבים גם עתה.

בפסק הדין שניתן ביום 10/5/2005 ע"י כב' השופטת נורית רביב נקבע, כי על משפחת לוי  לפנות את המקרקעין והבנוי עליהם תוך 60 יום, כפוף לפיצוי הכספי שנקבע בפסק הדין.

מאז פסק הדין חלפו כמעט 8 שנים והליך הפינוי לא הסתיים.

ביום 6/1/2009 הגישו המשיבים דנן ( משפחת לוי), המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי -                   ה.פ 14/09 - נגד המשיבים דנן ( חכשורי). עתירתם הייתה לאכוף על חכשורי את קיום התחייבויותיהם על פי ההסכמים שנכרתו בינם לבין משפחת לוי ביום 9/5/2005.

ביום 7/4/2009 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, אשר התייחס, בין השאר, לחובתם של לוי יוסף ולוי אילנה לפנות את המקרקעין הבנוי עליהם כנגד תשלום הסך של               738,000 ש"ח.

דא עקא, שעד היום לא בוצע הדבר.

משפחת לוי הייתה הראשונה לפנות לבית המשפט בעתירה לפי פקודת ביזיון בית המשפט         בטענה ש חכשורי אינה ממלאת אחר התחייבויותיה.

מכתבי הטענות ההדדיים עלה כי אי ביצוע פסק הדין שניתן ע"י בית משפט השלום ביום 10/5/2005 ואי מילוי פסק הדין שניתן ביום 7/4/2009 ע"י בית משפט זה, קשור בבן משפחה נוסף - מאיר לוי - אשר היה נתבע בבית משפט השלום ופסק הדין שניתן מתייחס גם להיעדר זכויותיו במקרקעין.

מכתבי הטענות עלה כי מר מאיר לוי, מסכל את האפשרות והיכולת של משפחת לוי למסור את המקרקעין ל חכשורי כשהם נקיים מכל אדם וחפץ, נוכח טענתו כי בחלקה זו עוברים כלי רכב למוסך אותו הוא מנהל בחלקה בה הוא מחזיק, הגם שנקבע שאין לו זכויות בחלקה זו וכי עליו לפנותה, כנגד קבלת פיצוי.

נוכח טענות אלו, והיות ומר מאיר לוי לא היה משיב בבקשה שהוגשה, הוריתי על הזמנתו לדיון על מנת לשמוע מה בפיו.

בדיון שהתקיים ביום 15/6/2010, כל אחד מן הצדדים הציג את עמדתו בנדון, לרבות מר מאיר לוי.

עתירת המבקשים - משפחת לוי - לביזיון בית המשפט, נדחתה.

בהחלטת בית המשפט נאמר בין השאר:

"עיינתי בהסכמים בין הצדדים. אין בהסכמים אלו דבר, לענין זכות המעבר של מר מאיר לוי ו/או אחרים בתוך החלקה נשוא המחלוקת.

בהעדר תגובה של המבקשים, כנראה גם נכונה טענתו של מר מאיר לוי, כי הוא עובר דרך מקרקעין אלו מזה שנים רבות. הדבר היה ידוע היטב למבקשים בעת שנחתמו ההסכמים וניתן פסק הדין.

עובדה זו היו המבקשים צריכים לציין, באופן מפורש, בעת המשא ומתן בין הצדדים ובעת חתימת ההסכם. נהפוך הוא. בהסכמים מצויין, כי המבקשים הם המחזיקים הבלעדיים בנכס וכי הם מתחייבים לפנות את הנכס, כשהוא פנוי ונקי מכל אדם וחפץ, וחופשי מכל זכות של צד שלישי.

אין אני מקבל את טענתו של ב"כ המבקשים, כי הם מבחינתם מוסרים את הנכס כפי התחייבותם, וכי אם מר מאיר לוי ואחרים מונעים מהם את קבלת הנכס וגידור הנכס במלואו כפי זכאותם, עליהם להתמודד בעצמם עם                  מר מאיר לוי. כנראה שהתהפכו אצל המבקשים היוצרות. ההתחייבות למסור את הנכס כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, וכשהוא חופשי מכל זכות של צד שלישי כלשהו, היא התחייבותם, ולא התחייבות המשיבים. בוודאי כשאין המדובר בזר שתפס את המקרקעין לאחר ההסכם, אלא במי, שגם על פי דברי ב"כ המבקשים, משתמש במקרקעין האלה לפחות 40 שנה. קרי, החובה לנהל את המאבק המשפטי עם המשתמשים בנכס, מר לוי ואחרים,                    היא החובה של המבקשים ולא של המשיבים. כל עוד לא ימסרו המבקשים את הנכס למשיבים כשהוא נקי מכל אדם וחפץ, לרבות צד שלישי, ולרבות זכויות כלשהן של צד כלשהו, זכויות אותן הם העבירו למשיבים, על בסיס הצהרתם כי הם המחזיקים ובעלי הזכויות במקרקעין אלו, לא מילאו המבקשים את התחייבותם על פי ההסכמים ופסק הדין שניתן ביום 7.4.09.